כאשר אנו חשים בכאבי ראש אנו נוטים לייחס אותם למתח, לעצבנות, לחילופי מזג אוויר, לשינויים זמניים בלחץ הדם וכו'. בדרך כלל הכאבים חולפים מאליהם, אך כאשר הם מתמשכים ואינם מרפים אנו פונים לרופא המשפחה בקופת חולים על מנת שיבדוק את מקור הכאבים. בדרך כלל הרופא צודק כשמייחס את כאב הראש לאחד מהגורמים הנ"ל, ואינו עורך בירור מעמיק על מקורם. אך האם במקרה שהכאבים המתמשכים מקורם בגידול, והרופא לא שלח אותנו לבדיקות מעמיקות במועד, ונגרם לנו נזק עקב האיחור באבחנה, יהיה הרופא אחראי ברשלנות רפואית ?
הרופאים: "ממילא האבחון המוקדם לא היה עוזר"
כשהיה ש' בן 12, בשנת 1995 הוא החל להתלונן בפני רופאי המשפחה בקופ"ח על כאבי ראש חזקים שאף מעירים אותו משנתו, על סחרחורות, על חולשה ועצבנות. למרות תלונותיו החוזרות ונשנות הפנו אותו הרופאים לרופאה נוירולוגית רק לאחר חמש שנים. תחילה סירבה הנוירולוגית להפנותו לבדיקת I.R.M, ורק לאחר חודשיים נאותה, וזאת רק לאחר שהורי הנער יידעו אותה כי אצל אביו של הנער התגלה גידול במוחו. בדיקת ה I.R.M העלתה כי הנער סובל מגידול בראשו מסוג פרולקטינומה, שהוא גידול שפיר בבלוטת יותרת המוח. עקב הגידול הנער סובל מנזקים קשים, ביניהם בעיות בראייה ובעיות אנדוקרינולוגיות.
הנער והוריו תבעו את קופת חולים שבמסגרתה עובדים כל הרופאים הנ"ל בגין רשלנות רפואית עקב האיחור באבחון הגידול בראשו של הנער, ושכתוצאה מכך נגרמה לו נכות קשה של פגיעה בעצב הראייה ובעיות אנדוקרינולוגיות. לפי מומחה מטעמם, אילו הגידול היה מתגלה בזמן הנזקים היו נמנעים. כן טענו לרשלנות עקב כך שהרופאים לא ערכו תיעוד רפואי של תלונותיו ושל הרקע המשפחתי. עקב המחדלים של הנתבעים ביקשו התובעים להעביר את נטל ההוכחה מהם לנתבעים.
מנגד טענו הנתבעים כי היה תיעוד רפואי לגבי התובע, ומומחה מטעמם קבע כי אף אם הגידול היה מתגלה בשלב מוקדם יותר לא היה ניתן לטפל בו בניתוח, ומצבו לא הורע גם כאשר הגידול התגלה באיחור, ובכל מקרה הטיפול שמקבל התובע מאט את התפתחות הגידול ומביא לנסיגתו.
האם הצליחו ההרופאים הנתבעים לשכנע את בית המשפט?
ביהמ"ש העביר את הנטל לנתבעים כיוון שנגרם נזק לתובע, וקיימת אי וודאות בשאלה אם היה ניתן לגלות במועד יותר מוקדם את הגידול. מאחר שהם לא עמדו בנטל, קבע ביהמ"ש כי הרופאים התרשלו ולא נהגו כרופאים סבירים. ביהמ"ש ציין כי למרות התמשכות תלונותיו של התובע הרופאים לא ערכו בירורים מעמיקים לתלונותיו. הם לא הפנו אותו לנוירולוג כבר לאחר התלונות הראשונות, ואך לא הפנו אותו בזמן לבדיקת M.R.I, וכך לא אבחנו את הגידול בראשו של הנער בשלב ההתחלתי. עקב כך נגרמו לו נזקים קשים, ולכן יש לראות בהם אחראים ברשלנות רפואית לנזקי התובע.
ביהמ"ש העדיף את עדות מומחה התובע לפיה כי ניתן היה לנתח את התובע ולהוציא את הגידול כבר בשלבי הגידול הראשונים, דבר שהיה מונע את נזקי התובע, וביניהם את הצורך ליטול תרופות באופן קבוע ואת תופעות הלוואי שלהן.
ביהמ"ש המחוזי ציין כי על כל רופא מוטלת חובת זהירות כלפי החולה, ובמסגרתה עליו לצפות סכנות ונזקים ולנקוט באמצעי זהירות שנוקט רופא סביר על מנת למנען. על רופא המשפחה מוטלת אחריות כבדה יותר מאשר על רופא מומחה בהיותו הראשון בשרשרת של המטפלים בחולה, וביכולתו להציל חיים. לפיכך עליו להיות בקי בתחום נרחב של מחלות, ולאבחנן על דרך האלימינציה.
בדרך האבחון עליו לבדוק תחילה את הימצאות המחלות השכיחות, כשאי אבחונן יוצר חזקת התרשלות, ואחריו, אם תלונות החולה ממשיכות, עליו לבחון הימצאות מחלות פחות שכיחות. בירור המחלה ממנה סובל המטופל צריכה להיעשות תוך שהרופא מגלה יוזמה ושואל שאלות מעצמו, ולא מסתפק בתלונות החולה עצמו בלבד.
כן קבע ביהמ"ש כי הייתה התרשלות של רופאת המשפחה הראשונה שטיפלה בו לא תיעדה את הביקורים ומנעה מרופאים אחרים להיות מודעים להיסטוריה המחלתית של התובע ולהעניק לו טיפול בהתאם.
ביהמ"ש פסק לתובע פיצוי בסך כ 1,5000,000 ₪.
הן התובע והן הנתבעים ערערו על פסק הדין.
ביהמ"ש העליון השאיר על כנה את החלטת ביהמ"ש המחוזי וקבע כי הרופאים שטיפלו בתובע אחראים ברשלנות רפואית עקב איחור באבחונו של הגידול בראשו של התובע.
הרופא הפר את חובת זהירות כלפי התובע היות שלמרות תלונותיו החוזרות ונשנות של המטופל ולמרות שהבדיקות שביצע לא העלו כל ממצאים שמסבירים את כאביו, לא צפה אפשרות של מחלות נדירות ולא שלח אותו מוקדם יותר לבדיקות הדמיה ולמומחה בתחום. אי לכך קיים קשר סיבתי בין מחדלי הנתבעים לבין נזקו של התובע.
ביהמ"ש העליון אף קבע כי אחריותם של הנתבעים לנזקי התובע חלה על כל הנזקים במלואם כיוון שכבר לא ניתן בשלב זה להפריד בין הנזקים שנגרמו לתובע עקב האיחור באבחונו של הגידול לבין הנזקים שנגרמו מהגידול עצמו.