בימ"ש השלום בירושלים קיבל בחלקה תביעת רשלנות רפואית של מטופלת אשר פוריותה נפגעה לאחר גרידה שעברה זמן מה לאחר שילדה וקבע כי הפגיעה בפוריותה של התובעת נגרמה עקב רשלנותו של הנתבע בטיפולו בתובעת, במיוחד לנוכח מחדליו טרם ביצועה של הגרידה.
המקרה
א' ילידת שנת 1975 ילדה בת בלידה רגילה ללא סיבוכים בחודש נובמבר שנת 1998 בביה"ח האיסלמי מקסאד אשר במזרח ירושלים. עקב דימום אשר הופיע שבועות מספר לאחר לידתה היא הגיעה לביה"ח, והרופאים מתוך חשד להיוותרות חומר הריוני ברחמה ביצעו גרידה ברחמה. יום למחרת התבצעה גרידה נוספת חוזרת. החומר אשר הוצא ע"י הרופאים בגרידה השנייה נשלח על ידיהם לבדיקה פתולוגית אשר הראתה כי המדובר הוא בחלקים משריר הרחם וקרישי דם ללא כל חומר הריוני וסיסי שלייה. מאז בוצעו הגרידות א' לא יכולה היתה להרות שוב, ואובחנה על ידי הרופאים כלוקה בתסמונת אשרמן. בדיקת היסטרוסקופיה אותה עברה כמה שנים לאחר מכן השיבה את פוריותה במידה מסוימת, אך היא לא הרתה בשנית.
תביעת הרשלנות הרפואית
א' הגישה תביעת רשלנות רפואית לבימ"ש השלום בירושלים, בה טענה כי העדר פוריותה נובע עקב היווצרותן של הידבקויות ברחמה, אשר מקורן בגרידות שעברה, כאשר לטענתה, האחריות לנזקיה מוטלת כולה על ביה"ח עקב הטיפול הרפואי הרשלני שהוענק לה על ידי רופאיו. באמצעות מומחה מטעמה טענה כי בהתנהלות הרופאים בעניינה התגלו כמה כשלים עיקריים: ראשית, הרופאים לא ביצעו בדיקה רפואית מספקת דייה של השלייה אחרי שילדה, מה שהיה בו כדי לגלות חוסר ברקמת השליה, באופן שהיה מונע את הצורך בגרידה הראשונה, ולכן ביצועה היה מוטעה.
כן טענה כי התרשלות הרופאים באה אף לידי ביטוי בכך שלא שלחו את החומר שהוצא מרחמה בפעם הראשונה לבדיקת פתולוג. יתרה מכך התובעת אף טענה כי הרופאים ביצעו את הגרידה השנייה בגופה מבלי שערכו לפני כן בדיקת אולטראסאונד, מה שמהווה התרשלות חמורה ומנוגד לכל הפרקטיקות הרפואיות. כן הוסיפה כי ביצועה של הגרידה השניה היה רשלני ואגרסיבי, מה שגרם לנזקים לרקמת שריר הרחם. לבסוף טענה כי גם בדיקת ההיסטרוסקופיה שבוצעה כמה שנים לאחר מכן במהלך בירור קושייה להרות התבצעה בצורה שאינה מקצועית, ללא שניתנו לא הסברים על מהות ההליך, ובידי גורם אשר אינו מומחה בתחום, מה שהביא לנקב ברחמה.
מנגד הנתבע, ביה"ח, הכחיש את המיוחס לו בתביעת הרשלנות הרפואית וצרף חוות דעת מנוגדות מטעמו וטען כי התנהלותו היתה ללא רבב.
מה קבע ביהמ"ש? ביהמ"ש קיבל את התביעה בחלקה.
ביהמ"ש דחה את טענות התובעת בנוגע לעצם הצורך בביצועה של הגרידה הראשונה ואי שליחת החומר לבדיקה פתולוגית. בימה"ש אימץ את חוות דעתו של המומחה מטעמו, לפיה, ביצועה של הגרידה הראשונה, לנוכח הדימום ממנו סבלה התובעת וממצאי בדיקת האולטרה סאונד שהראו שאריות שלייה ברחמה היתה פעולה סבירה. ביהמ"ש אף קבע כי יש לדחות את טענתה של התובעת להתרשלות הנתבע בטיפול בה בכך שבחר שלא לשלוח את חומרי הגרידה לבדיקת פתולוג, שכן לא הוכח הקשר הסיבתי בין מחדלו זה לבין עקרותה של התובעת.
עם זאת קיבל ביהמ"ש את טענותיה של התובעת בנוגע לגרידה השנייה שעברה ע"י הנתבע ולבדיקת ההיסטרוסקופיה כמה שנים לאחר מכן.
ביהמ"ש קבע כי אין למעשה מחלוקת בין המומחים השונים אשר דנו בשאלת קיומה של רשלנות רפואית כי מתקיים קשר סיבתי בין ביצועה של הגרידה השניה לבין ההידבקויות ברחמה של התובעת, וכי ביצועה של הגרידה השנייה הביא להגדלת הסיכון להופעתן של הדבקויות כאלו. ביהמ"ש פסקי כי ביצועה של הגרידה השנייה נבע ממחדל שהינו רשלני מצידו של הנתבע, שכן רופאי הנתבע בחרו לבצע את הגרידה ללא ביצועה של בדיקת אולטרה סאונד קודם לכן.
לו היו נוהגים כראוי ומבצעים בדיקה זו טרם הגרידה יתכן והיו נוכחים לדעת כי ביצועה של גרידה שנייה הינו מיותר לנוכח אי הימצאות חומרי הריון ברחם, ממצא שהתגלה גם בגרידה עצמה, וכך ביצועה של הגרידה השנייה המיותרת היה נמנע. ביהמ"ש קבע כי לנוכח מחדל זה, אשר ממילא מביא להטלתה של אחריות על הנתבע, יש אף להעביר אליו את נטל הראייה להוכחת העדר התרשלות, אך הנתבע לא עמד בו בין היתר, כיוון שבחר שלא להביא לעדות איש מן הרופאים אשר טיפלו בתובעת, והרישומים הרפואיים שניהל היו לקויים וחסרים. ביהמ"ש אף הדגיש כי מחומר הראיות אף עולה כי הגרידה השנייה בוצעה בצורה אגרסיבית מאוד, מה שהביא לפגיעה ברקמת הרחם של התובעת, וגם בכך מתבטאת רשלנותם של הרופאים כלפיה.
ביהמ"ש אף דחה את טענת הנתבע כי רק באמצעות הגרידה השנייה הופסק הדימום ממנו סבלה התובעת ואימץ את חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש כי ניתן היה לטפל בדימום בדרכים אחרות. ביהמ"ש קבע כי בכל מקרה הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי בלתי ניתן היה להפסיק את הדימום באמצעים שמרניים.
לבסוף, באשר לטענת התובעת לרשלנות בבדיקת ההיסטרוסקופיה קבע ביהמ"ש כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי הבדיקה בוצעה על ידי גורם מומחה ומיומן. ביהמ"ש אף ציין כי הכרעה בשאלה זו הינה למעשה מיותרת, כי ממילא הצורך בבדיקה זו שהובילה לנקב ברחם נבע מרשלנותם הראשונית של הרופאים בביצועה של הגרידה השניה, כך שכל הנזקים שנובעים מרשלנות זו מיוחסים בכל מקרה לנתבע.
תא (י-ם) 1770 /03 א.ס נגד בית חולים האיסלאמי מקאסד
ניתן ביום 25.8.08