שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

איחור באבחון הגידול הסרטני הוביל לאובדן סיכויי החלמתה של לריסה

ביוני 2000, שבועות בודדים לאחר שמלאו ללריסה שלושים ושלוש שנים, היא נפטרה מסרטן הריאה, כשהיא משאירה אחריה בעל ושני ילדים קטנים. בשם עזבונה ובשם בני משפחתה הוגשה תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית.

השתלשלות הדברים החלה בשנת 1996, עת ילדה לריסה את בתה בבית החולים לנידאו. כבר בסמוך ללידה, החלה לריסה לדמם ולקתה בקוצר נשימה, אך הרופאים הצליחו לייצב את מצבה. לאחר מכן, עבר לריסה צילום רנטגן חזה, ולבסוף שוחררה לביתה.

בשנת 1998 הרתה לריסה שוב, ולאחר שהחלה לסבול מתופעות שונות, ביניהן שיתוק בחלק מאיבריה, היא אושפזה, או אז נתגלה בראשה גידול מוחי. לאור  זאת, עברה לריסה בשבוע ה-33 להריון, ניתוח להסרת הגידול, אך למרבה הצער נתברר כי הגידול בראש הוא גרורה לגידול הראשוני הקיים בריאה. הצוות הרפואי יילד את בנה של לריסה בניתוח קיסרי, ולריסה החלה לקבל את הטיפולים הנדרשים. אך אלו לא עזרו, וכאמור, היא נפטרה מסרטן הריאה.

לטענת התביעה, כבר בצילום הרנטגן משנת 1996 ניתן היה לזהות את שלביו המוקדמים של הגידול בריאה, אך רשלנות רפואית של הצוות הרפואי מנעה זאת, מה שהוביל לגילוי הסרטן רק בשלב מאוחר, כשסיכויי החלמתה של לריסה אבדו, ונגזר עליה למות.

בית המשפט הגדיר את תחום הדיון בבירור השאלות הבאות: האם הרופאים עיינו בצילום הרנטגן? האם ניתן היה לראות בצילום הרנטגן ממצאים הקשורים לגידול סרטני בריאה? האם הצוות הרפואי פעל ברשלנות רפואית בכך שלא זיהה סימנים אלו ולא העביר את הצילום למומחה לרנטגן? האם העברת הצילום הייתה מובילה לזיהוי מוקדם של המחלה? מה היו תוצאותיו של הגילוי המוקדם?

ראשית, קבע בית המשפט, כי אין ספק שהרופאים עיינו בצילום הרנטגן, וכמו כן הוא השתכנע כי בצילום הרנטגן ניתן למצוא לכל הפחות ממצאים של חשד לגידול סרטני. מכאן עבר בית המשפט לבחון את שאלת הרשלנות הרפואית באי זיהוי הממצאים המחשידים.

במקרה דנן, התלבט בית המשפט בשאלת הרשלנות הרפואית שכן מחד, עומדת לרופאים העובדה כי הצילום נערך אגב הלידה וכי המומחיות שלהם לא הייתה בפענוח צילומי רנטגן, אך מאידך, ניתן היה לגלות את הממצאים מעיון בצילום הרנטגן ויש להתחשב בכך שמרבית מקרי הסרטן המאובחנים בשלבים מוקדמים של המחלה, מאובחנים כתוצאה מצילומים הנעשים באופן אקראי.

בית המשפט הכריע כי הייתה רשלנות רפואית באי זיהוי הממצאים ובאי העברתם למומחה לרנטגן. כמו כן, קבע בית המשפט, כי אילו הצילום היה מועבר, הגידול הסרטני היה מתגלה כבר אז. לגבי השאלה מה היו התוצאות של גילוי מוקדם, העריך בית המשפט, כי סיכויי ההחלמה של לריסה באותו זמן עמדו על 47%, ובזמן הגילוי בפועל סיכויי החלמתה כבר אבדו כליל. משמעות הדברים היא שהנתבעים אחראים ל-47% מהנזקים שנגרמו עקב הרשלנות הרפואית שלהם.

בית המשפט קבע כי נזקי התובעים מסתכמים בכ-2.5 מליון ₪, אך לאחר ניכויים של תשלומי פנסיה, קצבאות ושאר התשלומים שהתובעים יקבלו ממקומות אחרים, נותר סכום של כ775,000 ₪, ממנו בית החולים צריך לשלם 47%, הווה אומר כ-365,000 ₪.

תא (ראשל"צ) 3350-07

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn