תביעת רשלנות רפואית היא תביעה פופולארית יחסית בבתי המשפט בישראל. משכך, להלן נציג בפניכם את הכללים המשפטיים והמסגרת המשפטית אשר מסדירים את תביעות הרשלנות הרפואית.

ככלל, בהתאם לדין הישראלי "רשלנות" היא מונח שרלוונטי לתחומים משפטיים שונים, ומכאן שיש לו משמעויות שונות ומגוונות. יחד עם זאת, מאחר שעסקינן בתביעת רשלנות רפואית, הרי שנתמקד בכללי הרשלנות שנקבעו בדיני הנזיקין. פקודת הנזיקין (נוסח חדש), שהינה למעשה דבר החקיקה הרלוונטי לענייננו, קובעת בסעיף 35 מהי "רשלנות" באופן הבא:

רשלנות

35.   עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

למעשה, סעיף 35 מבחין בין שני סוגים של מעשים – התרשלות ורשלנות. כאשר ההבדל בניהם הוא באלמנט ה"חובה", שקיימת לאדם שלא לנהוג באופן הרשלני כלפי אדם אחר. אלמנט זה של "חובה" מובהר בסעיף הבא בפקודת הנזיקין (נוסח חדש),  סעיף 36, כלהלן:

חובה כלפי כל אדם

36.   החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף".

בית המשפט בישראל קבע בפסקי דין רבים, כי לרופא קיימת חובת זהירות כלפי חולה. לפיכך, כאשר חובה זו מופרת, ולהלן נפרט באילו מקרים היא עלולה להיות מופרת, הרי שהחולה יוכל להגיש תביעת רשלנות רפואית כלפי הרופא שטיפל בו. נציין, כי בבתי המשפט נקבעה הלכה שמבחינה בין שני סוגים של חובת זהירות של הרופא כלפי החולה – חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית – אך לא נתמקד כאן בהבחנה בין שני מושגים אלו.

הלכה למעשה, בהתאם לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), על מנת להוכיח קיומה של רשלנות רפואית בתביעת רשלנות רפואית הרי שצריך להוכיח מספר דברים. ראשית – נדרש להוכיח שהייתה חובת זהירות של הרופא כלפי החולה. שנית – נדרש להוכיח שחובת הזהירות הזו הופרה על ידי הרופא בעת שטיפל בחולה. שלישית – נדרש להוכיח שנגרם נזק לחולה. ולבסוף – נדרש להוכיח שישנו קשר בין התנהגותו של הרופא לבין הנזק שנגרם לחולה – קשר המכונה "קשר סיבתי".

אז מהן בעצם החובות של הרופא כלפי החולה, אותן חובות שאם הרופא יפר אותן ניתן יהיה לומר שהוא הפר את חובת הזהירות כלפי החולה והחולה יוכל להגיש תביעת רשלנות רפואית? למעשה, הפרה של חובת הזהירות של הרופא כלפי החולה יכולה להיות מסוגים שונים: התרשלות בטיפול הרפואי שניתן, אי קבלת הסכמה מראש מהחולה לקבלת הטיפול הרפואי, חוסר תיעוד של המסמכים הרפואיים ועוד.

אשר להתרשלות בטיפול הרפואי עצמו, הרי שבתי המשפט קבעו, כי על מנת לקבוע האם הרופא הפר את חובת הזהירות שלו כלפי החולה צריך לבחון מה הרופא הסביר היה עושה באותן נסיבות. במסגרת זו יבחן בית המשפט את החלטותיו של הרופא ואת השיקולים שהחלטות אלו היו מבוססות עליהן, הוא יבדוק האם הרופא ביצע את כל הבדיקות הנדרשות לחולה, האם הרופא הסתמך על הבדיקות הללו כאשר החליט על אופן הטיפול וקבע את האבחנה הרפואית, האם הרופא היה מיומן ומנוסה ובעל הכשרה מתאימה לקבל את ההחלטות שקיבל וכדומה.

כפי שניתן לראות, השאלות עימן יתמודד בית המשפט במקרה של תביעת רשלנות רפואית הינן רבות ומגוונות. חשוב לציין, שתביעות מסוג זה נבחנות בכובד ראש על ידי בית המשפט בישראל, אך אין מדובר בתביעות שקל "לנצח" בהן, זאת מאחר שבית המשפט חוזר ומציין ש"רופא בשר ודם עשוי לטעות, ולא כל טעות מהווה רשלנות" (ע"א 280/60 פרדו נ' חפץ פלדמן ואח' פ"ד טו(4), 1974, 1977; ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל פ"ד מה(2), 142, 172, וע"א 3264/96 קופת חולים כללית נ' יפה פלד, תקדין עליון כרך 98(3)).

משכך, אם  הינכם שוקלים להגיש תביעת רשלנות רפואית, הרי שבראש ובראשונה עליכם לפנות לעורך דין רשלנות רפואית העוסק בתחום, על מנת להתייעץ עמו ולקבל את חוות דעתו בעניין עצם האפשרות להגיש את התביעה והסיכויים לזכות בה.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.