שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

רשלנות רפואית בביצוע טיפול רפואי ובהעדר הסכמה מדעת

דוד יצחקי (שם בדוי), בדומה לרבים נוספים כמוהו, איננו שש לקבל טיפולים רפואיים, ובמיוחד כשמדובר בטיפולי שיניים. אך, שן שבורה בלסת התחתונה שלו אילצה אותו בלית ברירה להתגבר על הפחד ולפנות לד"ר שמעוני (שם בדוי), רופא השיניים שלו. בחששות כבדים הגיע אל הטיפול והצליח להתגבר על הפחד. רגע לפני ביצוע ההרדמה (הליך רפואי סטנדרטי ופשוט בדרך כלל), צלצל מכשיר הטלפון של ד"ר שמעוני, צלצול שהפתיע אפילו את יצחקי עצמו. ד"ר שמעוני ענה לשיחה, ובמקביל ביצע את ההרדמה.

שמח שהטיפול הסתיים בהצלחה, יצא יצחקי מהמרפאה בדרכו הביתה. בדרך חש כאבים חזקים בשן וחזר חזרה אל ד"ר שמעוני, שהפנה אותו אל בית החולים רמב"ם. בבית החולים אובחנה אצלו פגיעה עצבית קשה.

האם זהו מקרה של רשלנות רפואית?

כששואלים את יצחקי, זוהי, ללא ספק, רשלנות רפואית. מאז הטיפול הוא סובל משיתוק בצידו האחד של הפנים, תחושת נימול, קושי בדיבור ובאכילה, ובמקביל גם דיכאון וכעס רב. הוא פוטר מעבודתו, לא מצליח לחזור לשגרה ולמצוא עבודה חדשה כבר תקופה ארוכה. יצחקי טוען שהסיבה לכל הסיבוך הזה היא חוסר הזהירות ותשומת הלב של ד"ר שמעוני בעודו מנסה לשלב בין מענה לשיחת הטלפון לביצוע ההרדמה. עוד הוא מוסיף שגם לא קיבל שום פרט מקדים לגבי הטיפול וזריקת ההרדמה, לפני שבוצעה.

לעומתו, כששואלים את ד"ר שמעוני וחברת הביטוח הראל לגבי הטיפול שניתן, התשובה היא אחרת. גם ד"ר שמעוני וגם חברת הראל טוענים כי הטיפול הרפואי שניתן ליצחקי היה בהתאם למצבו הרפואי והסיבה לסיבוך איננה בעקבות רשלנות רפואית, אלא מצב אפשרי, אם כי נדיר מאד. עוד הם טוענים שנמסרו לו כל הפרטים הרלוונטיים שקשורים לטיפול, ולא הורחב מעבר לכך בשל הסבירות הנמוכה של סיבוכים אפשריים (וגם כך, סביר שלא היה מבין את הדקויות הקטנות וההסברים השונים).

בתגובה לדבריו של יצחקי, זהו איננו מקרה של רשלנות רפואית, אלא סיבוך אפשרי בדומה לכל סיבוך רפואי אחר (וכידוע, בעולם הרפואה סיבוכים, ונדירים ככל שיהיו, יכולים להתרחש). באשר לביצוע ההרדמה – לא קיימות חלופות ולא ניתן היה לבחור בפתרון אחר. לגבי הנזק שנגרם, הרי שמדובר בנזק רפואי שאיננו קשור לטיפול עצמו, בדומה לפיטוריו של יצחקי שאינם קשורים לכך גם כן.

הדיון בבית המשפט

באשר לאפשרות של רשלנות רפואית, טענה השופטת כי הנזק העצבי שנגרם ליצחקי נובע כתוצאה מזריקת ההרדמה שניתנה לו. אולם, ד"ר שמעוני פעל כשורה שכן הפנה את יצחקי לטיפול בבית החולים רמב"ם, במחלקה לפה ולסת. את דבריה ביססה, בין היתר, על פי דבריו של מומחה רפואי שטען בבית המשפט כי הנזק העצבי שנגרם ליצחקי נבע כתוצאה מההרדמה, אולם במקרה שלו מדובר בהרדמה הכרחית, שאין לה תחליף אחר, כמו משחת אלחוש לדוגמא. ולכן, לא מדובר כאן במקרה של רשלנות רפואית, כי אם סיבוך נדיר במיוחד.

ההחלטה על פסק הדין

יחד עם זאת, טענה השופטת שלא הוסברו למטופל כל הסיכונים האפשריים שקשורים לטיפול. ובהתחשב בכך שלא קיימות אלטרנטיבות אחרות לביצוע הטיפול או פתרונות אלחוש אחרים אפקטיביים יותר, היה יכול יצחקי לוותר על טיפול השיניים שניתן לו, במידה והיה יודע מראש את הסיכונים הכרוכים בו. על פי "חוק זכויות החולה" על המטפל למסור למטופל את כל המידע הנדרש הקשור לטיפול המוצע, לסיכונים ולתופעות הלוואי הנלוות לו. ומכיוון שלא נעשה כך, יש לפצות את יצחקי בסכום של 80,000 ₪, וזאת, לצד תשלום בגין הוצאות המשפט ושכר הטרחה לעורך הדין.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
סגירת תפריט