Facebook
Google+
Twitter
LinkedIn

נ' אושפזה בבית החולים קפלן עקב התארכות הריונה ומיעוט של תנועות העובר. לאחר שהרופאים אבחנו מיעוט מי שפיר הם החליטו לזרז את הלידה באמצעות החדרתו של קטטר לצוואר הרחם. נ' ביקשה מהרופאים ליילד אותה בניתוח קיסרי כפי שילדה בעבר, אך הם המשיכו בדרך זו של הקטטר בתוספת פיוטוצין לזירוז. למרות שהלידה לא התקדמה הרופאים המשיכו בדרך זו עד ליום המחרת, כלומר במשך יממה וחצי, ואף הוסיפו עוד פיטוצין. רק כאשר הבחין בעלה של היולדת כי השתן שלה דמי היא הובלה לניתוח קיסרי. במהלך הלידה התברר כי נוצר קרע ברחמה והרופאים נאלצו לכרות את רחמה.

תביעה כנגד בית חולים לנזקים

האשה ובעלה תבעו את קופת חולים כמפעילת ביה"ח קפלן ברשלנות רפואית בכל מהלך הלידה. ראשית טענו על סמך מומחה רפואי מטעמם כי הרופאים התרשלו בבחירתם להתחיל ליילד את נ' בלידה לדנית ולא בניתוח קיסרי, וזאת לאור העובדה שנתוניה בלידה זו היו זהים לנתונים שבלידתה הקודמת שבוצעה בניתוח קיסרי, בעיקר הנתון של אי התאמה בין ראשו של העובר לפתח הרחם. לפיכך ההחלטה ליילדה בדרך רגילה תוך השימוש רב בפיטוצין שעלול היה לקרוע את הרחם, ולא בניתוח קיסרי מהווה סטייה שהינה חמורה מסטנדרט הזהירות.

לטענתם התרשלו הרופאים אף בהמשך. בכל מהלך הלידה  הם לא התייעצו עם רופאים בכירים מהם לגבי הטיפול בנ'. בנוסף משהחליטו הרופאים לילדה בדרך לדנית מחובתם היתה לערוך מעקב צמוד אחר התובעת ולהיות ערים לכל סימן המעיד על מצוקה. אך, לטענתם, רופאי הנתבעת התעלמו מסימנים שונים המעידים על סיכון היולדת והעובר והגיבו באיחור ניכר לשינויים במוניטור המעידים על מצוקת העובר, וכך חשפו את העובר למצוקה מתמשכת, ולמעשה הם ניתחו את היולדת רק לאחר שנמצא דם בשתן, שהעיד על קרע ברחם ובכיס השתן. בעקבות התרשלותם נכרת רחמה של האשה, והיא לא תוכל להרות שוב, מה שאף גרם לה לדיכאון שבעטיו נקבעה לה נכות.

כן טענו לרשלנות רפואית עקב אי עריכת רישומים רפואיים נאותים בביה"ח. עוד טענו כי סיכוני הלידה באמצעות פיטוצין לא הוסברו להם, ואף התובעת לא חתמה על הסכמתה ללידה בדרך זו, כך שלא היתה הסכמה מדעת לטיפול זה.

התובעים אף דרשו להעביר את נטל ההוכחה לנתבעים לפי הכלל הדבר מדבר בעד עצמו, שתנאיו התקיימו במקרה זה: הם אינם יכולים לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לנזקים שנגרמו בביה"ח, לנתבעת היתה שליטה על הנכסים שבהם נגרם הנזק, וכן לאור אופיו של הנזק סביר יותר שהנתבעת התרשלה.

מנגד הנתבעת הכחישה כי התרשלה וטענה כי הטיפול ביולדת היה מיומן וסביר ונעשה כל העת תוך התייעצות עם רופאים מומחים. לטענתה אין כל קשר סיבתי בין מעשי או מחדלי ביה"ח לנזק הנטען, ולמעשה מחדלי ומעשי אחרים, כולל אלו של התובעת, הם שגרמו לנזקיה. דרך הלידה הלדנית שבחרו בה היתה מתאימה לנתוני האשה והעובר, ושלא כמו בלידה הקודמת שבה העובר היה גדול, והלידה לא התקדמה והיה צורך בניתוח קיסרי, הרי בלידה זו היתה הערכה כי משקל העובר נמוך, וכי ראשו מתאים ללידה לדנית, והלידה התקדמה היטב. לטענתם, האשה קיבלה לאחר החדרת הקטטר פיטוצין לזירוז הלידה במינון נמוך כדי ליצור בקרה והדרגתיות בלידה, וכל העת האשה היתה במעקב שהראה על קצב לידה תקין, ועל מצב תקין של העובר, ולפיכך לא היה צורך בניתוח קיסרי שסיכוניו גבוהים. רק כאשר בשלבי הלידה האחרונים עלה חשד למצוקת העובר הם החליטו על ניתוח קיסרי ובאופן מיידי, שהתבצע באופן מהיר ויעיל ללא עיכובים, ואף הכל תועד כנדרש. לאור כל זאת הרופאים לא יכלו לצפות כי רחמה של היולדת ייקרע, וכריתת הרחם היתה הכרחית כדי למנוע את מות היולדת.

 לטענתם, התובעת קיבלה הסברים מפורטים בביה"ח אודות סיכוני הפיטוצין וסיכויו, והיא עצמה בחרה בדרך לידה לדנית, ואף ביקשה לסיים את הלידה בדרך זו.

התביעה המשפטית התקבלה מהנימוקים הבאים:

תביעת הרשלנות הרפואית שהוגשה התקבלה על ידי בית המשפט אשר קבע כי הנתבעת התרשלה לאורך כל הדרך בטיפולה בנ'. החל מהבחירה בלידה לדנית, ועד הלידה עצמה, כולל אי תיעוד של הטיפולים הרפואיים כנדרש. ביהמ"ש אף קבע כי יש להעביר את נטל ההוכחה לנתבעת, וקבע שהיא לא עמדה בו.

ביהמ"ש הסביר כי ההחלטה של הרופאים לבצע ניסיון לידה רגילה תוך שימוש בקטטר ובפיטוצין לא היה בו משום התרשלות אילו היה נעשה במצב בו לא ניתן היה להשיג את התיק הרפואי של היולדת מהעבר, הכולל את תיאור לידתה הקודמת. אך במקרה דנן התובעת היתה באשפוז בבי"ח קפלן לפחות יממה לפני מתן הפיטוצין, ולא היתה כל בעיה לקבל את תיקה הרפואי השלם שרק באמצעות עיון בו היו משיגים החלטה מושכלת. אך משלא הוזמן התיק, וההחלטות על דרך הלידה נעשו בלעדיו ללא קבלת תמונה מלאה על היולדת, הרי הרופאים לא נקטו בזהירות הרבה שנדרשת, מה עוד שלא תועד כי היתה התייעצות של רופאים.

בנוסף הנתבעים לא הסבירו לתובעים באופן ראוי אודות הפיטוצין ואודות הסיכון של קרע ברחם שהוא עלול לגרום. משלא תיעדו הרופאים כי יידעו את התובעים אודות הסיכונים והסיכויים של הפיטוצין, הרי יש לקבל את טענת התובעים כי לא יידעו אותם על כך. משלא הוחתמה התובעת על הסכמתה למתן הפיטוצין הרופאים פגעו באוטונומיה של התובעים, ובכך עברו הרופאים על חובת הגילוי שבחוק זכויות החולה, והדבר מהווה עוולת תקיפה ואף עוולת התרשלות, גם אם לא הוכח הקשר הסיבתי שבין הפרת החובה לבין מתן ההסכמה.

כן קבע ביהמ"ש כי התובעים הוכיחו את האפשרות לקיום קשר סיבתי בין התנהלותם לבין נזקי התובעת, וניתן להסתפק בהוכחה הסתברותית לקשר זה.

ביהמ"ש פסק לתובעים פיצוי בסך כ 550,000 ₪.

ת.א 004605/02 ל.נ נ' כללית שירותי בריאות

ניתן ביום 14.2.2008

Facebook
Google+
Twitter
LinkedIn
סגירת תפריט