Facebook
Google+
Twitter
LinkedIn

 

שגיב הינו נער צעיר אשר החל משנת 1997 בעודו בן 14 החל לסבול מכאבי ראש, סחרחורות ועייפות אשר בגינם פנה לרופא המשפחה. בתחילה כאבי הראש נראו תמימים והתקווה הייתה כי משככי כאבים, מנוחה קלה והרגלי אכילה בריאים יותר יספיקו על מנת להעבירם. אך הזמן חלף והכאבים אינם נעלמו וגרוע מכך אף הלכו והחמירו. למרות ביקוריו התכופים של שגיב אצל רופא המשפחה ותלונותיו החוזרות ונשנות, לא הופנה שגיב לבדיקות אצל רופאים מומחים או בדיקות נוספות אשר בעזרתן ניתן היה לשפוך אור על מקור הבעיות הרפואיות אשר פקדו אותו.

לבסוף לאחר כשלוש שנים בפברואר 2000 ובעקבות לחץ של אמו על רופא המשפחה, הופנה שגיב לרופא נוירולוג. הנוירולוג קבע כי על שגיב לעבור בדיקת MRI בהן התגלה כי הוא סובל מגידול בראש מסוג אנדנומה אשר הביא לפגיעה בראיה שלו, להפרעות אינדוקריניות ותופעות לוואי נוספות.

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא- האומנם?

בשנת 2004 פנה שגיב לבית המשפט המחוזי בתביעת רשלנות רפואית כנגד קופת החולים בה היה חבר. שגיב טוען כי רופאי המשפחה אשר טיפלו בו התרשלו משלא גילו את הגידול בשלב מוקדם יותר, וכי העיכוב הרב שנוצר גרם לו נזק רפואי אותו ניתן היה למנוע לולא התרשלותם. ממשיך הוא וטוען כי העבר המשפחתי שלו אף הוא לכשעצמו מעיד כי היה מקום לבחון את תלונותיו בעין חשדנית יותר, מאחר שרק שנים מספר לפני שהחלו תלונותיו התגלה אצל אביו גידול מסוג זה. זאת ועוד הרשומים הלקויים שניהלה קופת החולים בהם החסירו חלק מתלונותיו של שגיב על כאבי ראש, גרמו לנזק ראייתי המביא להיפוך נטל השכנוע על קופת החולים להוכיח כי לא התרשלה במעשיה.

מנגד טענה קופת החולים כי לא הייתה כל התרשלות במעשיה, רופאי המשפחה פעלו בצורה סבירה כפי שהיה עליהם ולא הייתה כל התרשלות בהתנהלותם. עוד טענו כי בכל אופן לא קיים כל קשר סיבתי בין האבחון המאוחר לבין הנזק שנגרם, שכן הנזק היה נגרם בכל אופן וזאת בגין הגידול עצמו ולא המועד בו התגלה.

בית המשפט המחוזי בירושלים בפני כבוד השופט יוסף שפירא קבע כי ראשית יש לבחון את שאלת האחריות, קרי האם קופת החולים התרשלה בטיפולו של שגיב והאם בגין התרשלות זו נגרם לו נזק.

השופט בוחן את התנהלותה של רופאת המשפחה אשר טיפלה בשגיב וקובע כי התנהלותה של הרופאה: אי ציון תלונותיו ומחיקות שנעשו בתיק הרפואי, ידיעתה כי אביו של שגיב אובחן כסובל מגידול בראש ואף עבר ניתוח בחו"ל להוצאתו ואי ציון עובדה זו בתיקו הרפואי, אי זימונו של שגיב לביקורת ומעקב, אי הפנייתו לרופאים מומחים על מנת לבחון את כאבי הראש ולנסות להבין מהו מקורם כל אלו עולים כדי רשלנות.

עוד קובע השופט, ברחל ביתך הקטנה, כי תלונות חוזרות ונשנות על כאבי ראש מצידו של מטופל מטילים על הרופא יוזמה לפעול על מנת לגלות את מקור הבעיה על כל הבדיקות והרופאים המומחים הכרוכים בדבר. לא ניתן לשבת בחיבוק ידיים ולטעון לכך שהחולה לא יזם בדיקות נוספות, אלא ההפך מוטלת על הרופא החובה להמשיך ולבדוק ולברר מהו הגורם לכאבים שעליהם מתלונן המטופל.

עוד קובע השופט כי התנהלותם של הרופאים המחליפים, אשר היו בקופה באופן מקרי כאשר רופאת המשפחה הקבועה נעדרה, והפנייתם את שגיא לבדיקות דחופות, אף היא מעמידה את התנהלותה של רופאת המשפחה הקבועה באור שלילי. על כן גם במקרה בו אין סימפטומים אשר מעידים על גידול מוחי יש לשלול את התקיימותו רק לשם הזהירות וזאת במיוחד בהתחשב בעבר הרפואי המשפחתי של המטופל.

לאחר קביעה זו דן בית המשפט בשיעור הנזק אשר נגרם לשגיב וקבע בהתאם לחוות דעת המומחים בתיק כי קופת החולים תפצה אותו בגין נכות תפקודית בשיעור של 35%, עזרת מיטיבים, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות וכו' בסך של 1,515,015 ₪ וכן בעלויות חוות הדעת הרפויות של התובע ושכ"ט עורך דינו בשיעור של 20%.

לאחר פסק הדין ערערו הצדדים לבי המשפט העליון.

קופת החולים טענה כי טעה בית המשפט משקבע כי התרשלה, וכי מוטלת עליה האחריות בגין נזקיו של התובע. שגיב טען כי בית המשפט המחוזי טעה בחישוב הפיצוי בגין הנזק וכי היה צריך לפסוק לו פיצוי גבוה יותר.

בית המשפט העליון קובע ברוב קולות כי דין הערעורים להדחות. השופטת ארבל מנמקת את החלטתה ומציינת כי הפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לאחר בחינת חוות דעת רבות של מומחים שונים כי קביעותיו מנומקות ומבוססות ואינן חורגות ממתחם הסבירות. על כן דינם של שני הערעורים להדחות קובעת כבוד השופטת כאשר כל צד ישא בשכרו.

Facebook
Google+
Twitter
LinkedIn
סגירת תפריט