כיום כמעט כל ילד החל מיום היוולדו נמצא במעקב רפואי במסגרת טיפת חלב. הורים רבים רוצים שהמעקב לו יזכה ילדם יהיה הטוב ביותר, לפיכך הם פונים למעקב אצל רופא פרטי. למרות הטיפול הפרטי קורה שרופא לא אבחן את מצבו של המטופל וייחס את תלונות ההורים בדבר פיגור בהתפתחות ילדם ל"היסטריה של הורים". האם במקרה כזה של אבחון שגוי יהיה הרופא אחראי ברשלנות רפואית?
בית המשפט המחוזי קבע כי למרות שהייתה התרשלות בכך שהרופא לא אבחן פיגור בהתפתחות אצל ילד, הרי הוא לא יהיה אחראי ברשלנות רפואית כיוון שהתובעים לא הוכיחו את שיעור הנזק שנגרם עקב ההתרשלות זו. בית המשפט העליון הפך החלטה זו וקבע כי היעדר האפשרות לקבוע במדויק את ההיקף של הנזק שנגרם עקב ההתרשלות לא יכולה לשלול מהניזוק פיצוי, וראוי שהעלות של אי הוודאות לגבי היקף הנזק תיפול אף על המעוול.
מדוע טען הרופא כי גיא "מתפתח באופן נורמלי"?
גיא נולד בשנת 1972 עם פגיעה מוחית בעקבות סיבוכים בלידה ומיד אחריה. ביה"ח לא יידע כלל את הוריו על האפשרות כי קיימת פגיעה כזו ועל הצורך לערוך בדיקות או לבצע טיפולים מיוחדים. לאחר הלידה גיא היה במעקב התפתחותי אצל ד"ר מ' במסגרת טיפת חלב פרטית שהפעיל. ההורים חשדו כי גיא מתפתח לאט יותר מילדים אחרים בני גילו, עקב התחלת הליכה ודיבור מאוחרים, והם שטחו את דאגתם בפני ד"ר מ', אך הוא הרגיעם ואמר כי גיא מתפתח באופן נורמלי.
לאחר ששכנתם לה בן הסובל מפיגור התפתחותי הפנתה את תשומת ליבם כי גיא מתפתח באופן איטי הם פנו שוב לד"ר מ' בשאלה האם יש צורך להפנותם למומחה בתחום, אך גם הפעם הוא הרגיעם כי הכל כשורה אצל גיא, וכי הבעיה היא אצלם בהיותם הורים הסטריים. בגיל שלוש פנו ההורים בעצמם למומחה שהפנה אותם מיידית למרפאה המתמחה בהתפתחות הילד, ושם לאחר בדיקות נקבע כי לגיא פיגור בהתפתחות, קואורדינציה לקויה, קשיי דיבור, בעיות התנהגות ואי שקט מוטורי, וכן נקבע כי רמתו השכלית גבולית. מומחים שונים בארץ ובחו"ל ניסו לטפל בבעיותיו, ובגיל 20, בשנת 1992, הוא הוכרז כפסול דין.
מדוע הוגשה תביעה?
בשנת 1997 הוריו הגישו תביעה נגד ביה"ח בגין רשלנות רפואית, והיא נסתיימה בפשרה, וכן הגישו תביעה נגד ד"ר מ' שנפטר במהלך הדיון, ועזבונו בא במקומו. ההורים טענו כי ד"ר מ' התרשל כשלא אבחן את המצב של גיא, ואילו היה מאבחן את בעיותיו בזמן, גיא היה מתחיל בטיפול מוקדם יותר, ומצבו כיום היה יותר טוב ממה שהוא בפועל.
התביעה נדחתה
ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה למרות קביעתו כי אכן ד"ר מ' התרשל בטיפולו בגיא בנימוק כי התובעים לא הצליחו להוכיח את היקף הנזק שנגרם עקב ההתרשלות. כן קבע ביהמ"ש כי אף אם היה קובע כי נגרם נזק עקב ההתרשלות, לא הוצגו ראיות אודות השיפור שהיה ניתן להשיג במצבו של גיא אם הטיפול היה ניתן במועד.
הוגש ערעור
ההורים ערערו לבית המשפט העליון, וטענו כי לאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי ד"ר מ' התרשל באבחון בנם, הרי ראוי לקבל את תביעתם, כי כאשר ביהמ"ש קיבל את חוות דעת המומחית מטעמם כי טיפול בזמן מוקדם יותר היה משפר את מצבו, למעשה הוכח שהתרשלותו של ד"ר מ' גרמה לנזק. כן טענו כי ניתן להוכיח זאת באמצעות העובדה כי חל שיפור במצב של גיא לאחר מספר חודשי טיפול.
התובעים העלו שתי טענות נוספות לגבי קביעת ביהמ"ש המחוזי כי הם לא הוכיחו את שיעור הנזק שגרם ד"ר מ' להתפתחותו של גיא. הטענה הראשונה היא שאלמלא התנהלותו הרשלנית של ד"ר מ ניתן היה לדעת את שיעור הנזק שגרם הרופא, ולכן נגרם לתובעים נזק ראייתי. טענתם השנייה הייתה כי ד"ר מ' בהתרשלותו מנע את הסיכוי כי יחול שיפור במצב של גיא, ולפי ההלכה הפסוקה אובדנו של הסיכוי מוכר כראש נזק נפרד המזכה בפיצויים בגינו.
דבר הנתבעים
מנגד טען הנתבע כי לאור פטירתו של ד"ר מ', כשעובדות המקרה ידועות רק לו, אין כל הוכחה שהוא זה שטיפל בגיא בשנותיו הראשונות. כטענה חילופית טען כי אף אם ד"ר מ' טיפל בגיא הוא לא התרשל בטיפול. כן טען כי אף ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא הוכיחו התובעים את הנזק שגרם ד"ר מ' לגיא. לטענתו, ביהמ"ש המחוזי שגה כשהתבסס על חוות דעת של המומחית מטעם התובעים מאחר שאינה רופאה, ואין לה את המומחיות המתאימה לקביעת עניינים שברפואה.
פסק הדין
ביהמ"ש קיבל ברוב דעות את ערעורם של התובעים וקבע כי במקרה דנן הוכח כי המצב של התובע היה יותר טוב לולא התרשלותו של הנתבע, כלומר, הוכח כי הרופא התרשל, וכי נגרם נזק מסוים עקב התרשלותו, כלומר כי יש קשר סיבתי בין הנזק להתרשלות. אמנם קיימת עמימות במידת הנזק שגרמה ההתרשלות, אך היעדר האפשרות לקבוע מהו היקף הנזק במדויק לא יכולה לשלול לחלוטין מהניזוק פיצוי. במקרה כזה ההגינות מחייבת כי המעוול שהוכח שביצע עוולה שגרמה נזק לניזוק, יישא אף הוא בתוצאות עוולתו.
ביהמ"ש החזיר את הדיון בנושא גובה הפיצוי לבית המשפט המחוזי שידון בו על דרך האומדנה.
ע"א 8279/02