מדינתנו הינה אחת ממדינות העולם בהן ביצוע בדיקות לפני ההריון ובמהלכו הינו הליך מתקדם, ולכן כל אישה במהלך הריונה עוברת בדיקות אולטרהסאונד וסקירת מערכות כבר בשלבים יחסית מוקדמים, כדי שחלילה במידת הצורך תוכל להפסיק את הריונה. חלק לא מבוטל מתביעות רשלנות רפואית עוסקות ברשלנות רופאים אשר נובעת מאי אבחנתם של פגמים ומומים בעובר אשר מקורם בסיבות שונות כמו גנטיקה, הריון לא תקין וכו' . לפיכך נשאלת השאלה האם במצב בו לא אבחן רופא בבדיקות במהלך הריונה של האם מום קשה בעובר הוא יהיה אחראי ברשלנות רפואית?
ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל תביעת רשלנות רפואית של עזבונו של מנוח שכשנולד אובחן כסובל מתסמונת שאפשר היה לזהותה במהלכה של סקירת מערכות מורחבת שעברה אימו. ביהמ"ש קבע כי "אי ביצוע בדיקות בהריון" בדיקת הרופא במהלך ההריון התנהלה ברשלנות ובחופזה והעביר את נטל הראייה לנתבעת, קופ"ח כללית, להוכיח היעדר התרשלות, אך היא לא עמדה בנטל זה.
מה קרה לפני הלידה ואחריה?
מעשה ב-נ' אשר במהלכו של ההריון השני שלה, במהלכה של סקירה מוקדמת של מערכות העובר בשבוע החמישה עשר להריונה התגלו ציסטות בצווארו של העובר, ואי לכך היא הופנתה לד"ר ע' במסגרת קופ"ח כללית אשר המשיך במעקב ההריון. נ' הופנתה ע"י ד"ר ע' לייעוץ בתחום הגנטיקה, ובמסגרתו בין היתר הומלץ לה על ביצועה של סקירת מערכות מורחבת מאוחרת.
הבדיקה הנ"ל התבצעה בחודש פברואר שנת 2002 אצל ד"ר א' גם כן במסגרת קופ"ח כללית, וממצאיה נמצאו תקינים. נ' המשיכה לעבור בדיקות הריון נוספות שהינן שגרתיות אצל ד"ר ע' שהתגלו כתקינות. בחודש יוני שנת 2002 נולד בנה של נ' באמצעות ניתוח קיסרי.
אחרי הלידה התגלו אצל היילוד תסמינים דיסמורפיים, והחשד היה כי היילוד סובל מתסמונת הלרמן שטרייף שהינה תסמונת נדירה, שהינה גנטית בה עלול הילוד לסבול מפיגור שכלי, מבעיות מוטוריות ועוד. ואכן בשנות חייו הראשונות סבל התינוק בין היתר מאיחור בהתפתחותו, מקשיים בהליכה, מבעיות בראייתו, מלחץ דם ובעיות נשימה ולב ומפיגור שכלי חריף. בחודש דצמבר שנת 2007 נפטר בהיותו בן חמש שנים וחצי.
האם לתבוע זו הבחירה הנכונה?
ההורים ועיזבון הבן הגישו תביעת רשלנות רפואית לביהמ"ש המחוזי בירושלים כנגד קופ"ח כללית, בה טענו בראש ובראשונה בהתבסס על חוות מומחה מטעמם כי רופאיה של האם התרשלו בכך שהיא לא הופנתה על ידם לביצוע בדיקה של שקיפות עורפית בשבועות האחד עשר עד השלושה עשר להריונה, כאשר לטענתם, בדיקה זו היתה עשויה להביא לאיתור פגמים שהינם יותר משמעותיים מן הציסטות שהתגלו בבדיקה אחרת כשהיתה בשבוע החמישה עשר להריונה.
בנוסף, טענו התובעים כי סקירת מערכות העובר המורחבת שנערכה לאם התבצעה בצורה רשלנית, היות שאצל עוברים הלוקים בתסמונת הנ"ל מתקיימים לפחות שבעה סימנים שהינם דיסמורפים שאפשר היה לזהותם במהלך ביצועה של הבדיקה. לדבריהם, אילו היה הרופא מגלה סימן אחד לפחות לתסמונת אצל האם הוא היה מפנה אותה לעריכת עוד בדיקות או היתה מקבלת המלצה להפסקת הריונה.
דבר הנתבעים – האם התובעת החסירה פרטים?
מנגד טענה הנתבעת שלאם, לתובעת, הוענקו מידע והסברים בנוגע לבדיקה שקיפות עורפית, והיא אף הופנתה לבצע בדיקה זו. ביחס לבדיקת סקירת מערכות מורחבת טענה הנתבעת כי הבדיקה התבצעה כנדרש בהתאם לסטנדרטים רפואיים סבירים, אך בלתי אפשרי היה לאבחן אצל העובר את התסמונת הנ"ל, כך שבכל מקרה לא היה מקום לתת המלצה לאם להפסקתו של הריונה.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את בחלקה תביעה. ביהמ"ש קבע כי בניגוד לדברי התובעת היא אכן הופנתה לבדיקה של שקיפות, אך לא קיבלה הפנייה פורמלית, שכן לא מקובל היה למסור למטופלים הפניות כאלו לבדיקות רפואיות שאינן חלק מסל הבריאות. ביהמ"ש קבע כי האם מסיבותיה שלה בחרה שלא לבצע את הבדיקה.
המילה האחרונה היא של בית המשפט
עם זאת קבע ביהמ"ש כי הנתבעת התרשלה בנוגע לעריכת סקירת מערכות מורחבת. ביהמ"ש קבע לאחר סקירת סימני התסמונת ובחינת אילו מן הסימנים היו ניתנים לזיהוי במהלכה של הסקירה, כי עולה שהרופא שערך את הבדיקה במסגרתה של הנתבעת הקדיש לביצועה עשר דקות בלבד שהינן חצי מפרק הזמן שהוקצב במהלך התקופה הרלוונטית ע"י הנתבעת, קופ"ח כללית, לביצועה של הסקירה.
ביהמ"ש אף קבע כי ניכר כי לרופא אשר ביצע את הבדיקה כלל לא היתה מודעות לחשיבות הממצאים שהתגלו בסקירת המערכות הראשונה שעברה האם. כן קבע ביהמ"ש כי הרופא אף לא ערך במהלך הבדיקה התבוננות בפרופיל פניו של העובר, עובדה שאינה מתיישבת עם פרקטיקה מקצועית סבירה, ומחדל זה לכשעצמו מהווה התרשלות.
לאור האמור לעיל קבע ביהמ"ש כי הבדיקה היתה חפוזה והתבצעה ברשלנות רפואית או למצער כי אי אבחונו של לפחות אחד מסימניה של התסמונת הנ"ל מתאים יותר להנחה כי הנתבעת התרשלה. אי לכך העביר ביהמ"ש את נטל הראייה לנתבעת להוכיח כי לא התרשלה בביצועה של הבדיקה, אך לקביעתו היא לא עמדה בנטל זה כלל וכלל.
ביהמ"ש אף קבע כי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת לנזקי התובעים. נקבע כי גם לפי המומחים מטעמה של הנתבעת סימני התסמונת היו ניתנים לזיהוי כבר במועד הבדיקה, ומשכך לו היה מוקדש זמן רב יותר לביצועה, סביר כי התוצאה היתה שונה. ביהמ"ש הדגיש כי בכל מקרה הנתבעת היא שיצרה עמימות ונזק ראייתי בנוגע לשאלה האם סימני התסמונת היו מתגלים אילו הבדיקה היתה מתבצעת כנדרש, ואי לכך נטל הראייה עובר אליהם להוכיח כי בלתי אפשרי היה לזהות את המחלה קודם, והיא לא עמדה בו.
לתובעים נפסק פיצוי בסך כמיליון שקלים וחצי.
ת"א 8459-06 ח.ז ואח' נ' שרותי בריאות כללית.
ניתן ביום 11.4.10