כל אחד שמגיע לטיפול בבי"ח מקווה כי הטיפול הניתן לו יהיה המיטבי. במיוחד מקווים כך הורים שמביאים את תינוקם שאינו יכול להסביר את מצבו. האם כאשר תינוק התייבש ומת, תוטל אחריות בגין רשלנות רפואית על ביה"ח?
השתלשלות האירועים בביה"ח
א' נולד באוגוסט 2005 כשהוא פג. בהיותו בן כשלושה חודשים וחצי הוא הובא לבי"ח עקב חום, שלשול והקאות. הוא אושפז במחלקת ילדים, כשבגליון קבלתו למחלקה צוין כי אינו סובל מהתיבשות. הוא טופל באנטיביוטיקה בעירוי, ואף בעירוי נוזלים כולל אשלגן. בדיקה נוספת ע"י רופא ילדים בכיר ומתמחה קבעה כי יש חשד לוירוס בדרכי הנשימה, והוספה לו תזונה דרך הפה במקביל לעירוי. לאחר שעה נבדק שוב, ונמצא עירני ללא סימני התייבשות.
לאחר התיעצות החליטו הרופאים על הפסקת עירוי הנוזלים. בדיקות נוספות באותו יום ציינו שהוא משלשל, אך ללא סימני התייבשות, והרופא הורה לא לחדש את העירוי, אלא להמשיך בתזונה דרך הפה וגם זאת בכמות מצומצמת. בדיקה נוספת של הרופא ואחות לפנות בוקר עקב תלונת האם על חוסר שקט של א' קבעו אף הן כי מצבו של א' יציב וללא סימני מצוקה. זמן קצר אחרי כן חלה הדרדרות פתאומית במצבו והוא התקשה בנשימתו, ומיד הועבר לחדר טיפולים, ומשם לטיפול נמרץ, ושם נפטר. למרות שהוריו סירבו לנתיחתו לא היה ספק כי הוא נפטר עקב דום לב שנגרם עקב סיבוך מהתיבשות.
כתה התביעה
ההורים תבעו את ביה"ח ומדינת ישראל כמעסיקתו ברשלנות רפואית בטיפול בא' שבגינה התיבש ונפטר. מומחה מטעמם ציין כי ביה"ח לא העריך נכון את מצבו של א'. לטענתו, היה על ביה"ח להעבירו לטיפול נמרץ מוקדם יותר או לעקוב במחלקה אחריו באופן צמוד יותר, ואילו היה נעשה מעקב צמוד היו נוכחים הרופאים בצורך להחזרת עירוי הנוזלים. לדבריו, למרות שמתן שתן הינו אינדיקציה חשובה לאבחון התייבשות, לא נבדקה כמות השתן שהיא הרלוונטית למעקב. כן הוסיף כי היות שא' הגיע למחלקה במצב של התיבשות היה צריך לעקוב אחר כניסת הנוזלים ויציאתם, כדי לוודא שהאיזון בגוף החולה נשאר. כמו כן אמר המומחה כי היה צריך לעקוב אחרי משקלו, שמהווה פרמטר חשוב להערכת מצב ההתיבשות, הן לפני הפסקת העירוי והן לאחריו, ואילו הרופאים היו נוכחים שלא חלה עליה במשקלו היה מחדשים את העירוי שהיה מונע את התייבשותו. לדעתו ההידרדרות היתה הדרגתית ולא פתאומית.
טענו התובעים כי לא היתה סיבה סבירה להוראה שניתנה לאם להפחית את כמות האוכל שניתן לא' בבקבוק
מנגד טענו הנתבעים בהסתמך על מומחה מטעמם כי הטיפול שניתן לא' היה ראוי. לא' ניתן טיפול המתאים למצב של זיהום ויראלי בדרכי הנשימה והעיכול, שכלל טיפול אנטיביוטי ועירוי נוזלים לוריד, ונערך מעקב רצוף אחרי מצבו שכלל בדיקות רופא ואחיות, שקילות חוזרות להערכת המצב, מעקב אחרי מתן שתן ובדיקות מעבדה, ומעקב זה לא הצביע על התיבשות.
המומחה הסביר כי יש חשיבות רק לבדיקה של עצם נתינת השתן ולא לכמותו, ומדידת כמויות השתן אינה מקובלת במחלקת ילדים, אלא רק בטיפול נמרץ, ובכל אופן א' נתן שתן, ובדיקת ריכוזו הוכיחה קיום נוזלים במידה מספקת בגופו. לדבריו, הניתוק מהעירוי היה נכון עקב מצבו הכללי של א', לאחר הפסקת העירוי החל בתזונה מבקבוק, ולמעשה לא היתה כל הצדקה להחזיר את העירוי שהחדרתו כואבת, מאחר שהוא נעשה דרך הראש. עם זאת הסכים מומחה הנתבעים בחקירתו כי אילו העירוי לא היה מוצא אפשר שמצבו של א' לא היה מידרדר.
לדברי המומחה, אף מצבו הכללי היה יציב, כך שלא היו כל סימנים מקדימים להידרדרות מצבו, שהיתה פתאומית ולא צפויה, ולא ניתן היה למנעה, ונבעה מאיבוד נוזלים כתוצאה משלשול בכמות גדולה תוך זמן קצר עקב וירוס.
גם הרופא המטפל העיד כי הטיפול שנתן היה ראוי, וכי לא היה מקום לחשוד כי א' סובל מהתיבשות לאור מצבו הכללי והבדיקות שנערכו לו, ולכן אף לא היה מקום להחזיר את העירוי לוריד. לטענתו המצב של א' הדרדר בפתאומיות ובאופן בלתי צפוי ללא סימנים מקדימים. עם זאת הוא הודה כי במשך עשרים שעות לא עקב אם א' נתן שתן, ואף האחות הודתה כי הצוות במחלקה אינו עוקב אחרי יציאות החולה.
מה פסק בית המשפט?
ביהמ"ש קבע כי א' נפטר בשל התרשלות בית החולים. סכנת התיבשות היתה צפויה במצבו, אך ביה"ח לא נקט בטיפול הראוי למנוע את הסכנה. אמנם אי אפשר לקבוע בוודאות את הסיבה להפרת איזון הנוזלים בגופו של א' והידרדרות מצבו ארבע שעות לפני מותו, אך ביהמ"ש קבע כי לאור היעדר הרישומים בביה"ח על מתן נוזלים לא' בשעות אלה או לחילופין על שלשולים חזקים במיוחד האפשרות שהאיזון הופר עקב הפחתת הכמות של הנוזלים שניתנה לא', סבירה יותר מהאפשרות שהאיזון הופר עקב התגברות השלשולים.
הפסקת מתן נוזלים כאשר א' ממשיך לשלשל אינה פרקטיקה רפואית ראוייה ומהווה התרשלות רפואית. ביהמ"ש הדגיש כי אפילו אם המות נגרם עקב התגברות השלשולים הרי גם אז ביה"ח פעל ברשלנות כיוון שלא שם לב להתגברות השלשולים, ואף אם שם לב אליהם לא טיפל באופן סביר. לפיכך הטיל על ביה"ח אחריות למותו של א' עקב רשלנותו שגרמה להתיבשות של א' ולמותו.
ביהמ"ש פסק לתובעים פיצוי בסך של כ- 1,103,000 ₪.
ת"א (י-ם) 3182/09 עזבון המנוח א.א נ' מרכז הרפואי "אסף הרופא" ואח'
ניתן ביום 10.7.2012