אישה הרה, עוברת במהלך ההיריון בדיקות רבות אשר מטרתן העיקרית היא לגלות בשלבים מוקדמים ככל שניתן אם ישנה בעיה כלשהי בתפקוד העובר. כאשר תפקיד הרופא המטפל הוא לנתח את הבדיקות והממצאים על מנת למנוע מצב בו העובר אינו מקבל את הטיפול הנחוץ בשל רשלנותו של הרופא באיתור פגם או מום מסוים כפי שאירע במקרה זה.
האם הרופאים התרשלו ? האם הגילוי המוקדם היה יכול למנוע ממנו את הנזק העתידי?
מיכל (שם בדוי) בזמן ההיריון עם בנה עמית (שם בדוי) עברה במסגרת הבדיקות הרפואיות הנחוצות כארבע בדיקות אולטרסאונד בסקירת מערכות שנערכו בשבועות ה- 18, 19, 21, ו- 34 להריון ובכל הבדיקות נמצא כי לעובר יש שתי כליות. בהגיע עמית לגיל 8.5 שנים הוא לקה באירוע מוחי והובהל באופן מידי לבית החולים, שם התברר כי יש לעמית מחלת כלי דם שבעקבותיה עורק התרדמה המוביל למוח נעשה צר וזה הוביל לאירוע המוחי.
במשך שלושה שבועות היה עמית בשיקום במחלקת השיקום של בית חולים ובמהלך השיקום עצמו התגלה כי לחץ הדם עולה וכעבור שלושה חודשים מקרות האירוע המוחי הצליחו לגלות את הסיבה ליתר לחץ הדם, שהינה העובדה כי יש לעמית כליה אחת בלבד אשר ממוקמת באגן ולא במקומה הטבעי ועורק הכליה צר וזה הגורם לעליה בלחץ הדם ועל מנת לפתור את הבעיה הזו בוצע ניתוח לשם הרחבת עורק הכליה ואכן בעקבות הניתוח נפתרה בעיית יתר לחץ הדם.
הוחלט להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית
בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נטען על ידי עמית התובע כי אמו עברה במהלך ההיריון ארבע בדיקות של סקירת מערכות והרופאים לא גילו באף אחת מהבדיקות כי יש לו כליה אחת ושזו אינה במקומה הטבעי אלא באגן, ולו היו הרופאים מאתרים זאת במהלך ההיריון, היה ניתן לבצע מעקב רפואי על ידי נפרולוג שהיה מזהה את היצרות עורק הכליה ומעניק לו טיפול מתאים ובשל העובדה כי עניין זו לא היה ידוע, הרי לחץ הדם שנגרם בעורק הכליה הוביל בסופו של דבר לאוטם המוחי.
מנגד טען הצוות הרפואי כי הבדיקות שנערכו לאם במהלך ההיריון לא יכלו להצביע על כי יש לתובע עמית כליה אחת משום שבכל תקופת ההיריון היו לו שתי כליות אלא שאחת הכליות התנוונה אחרי הלידה בשל מחלת כלי הדם ממנה הוא סובל ולכן אין קשר בין העבודה כי יש לעמית כליה אחת לבין האירוע המוחי, לטענתם האירוע המוחי נבע ממחלת כלי הדם שגרמה להיצרות עורק התרדמה ולחוסר זרימת דם למוח.
בית המשפט התייחס לחוות דעת המומחים הרפואיים של הצדדים וקבע כי אינו יכול לקבל את טענת הצוות הרפואי לפיה אחת הכליות נתנוונה לאחר הלידה שכן, לו היה קורה כדבר הזה, היו צריכים להיות סימנים לכך כבר במהלך ההיריון עצמו והבדיקה האחרונה שבוצעה בשבוע ה- 34 הייתה אמורה להעלות ממצא כלשהו בעניין זה.
התרשלות רפואית בהריון ? פנו אלינו בכל שאלה !
בנוסף, קובע בית המשפט כי היה על הרופאים לזהות בבדיקות כי מדובר בכליה אוטופית באגן שכן באופן טבעי הכליות נוצרות באגן ועולות בשלב מתקדם בהתפתחות העובר כלפי מעלה ואין מצב פיזיולוגי לפיו הכליה תהיה במיקום גבוה ולאחר מכן תצנח מטה ועצם זה שהרופאים לא זיהו את מיקומה הבעייתי של הכליה מהווה רשלנות בפני עצמה.
בית המשפט קובע אם כן, כי היו שני כשלים מצד הצוות הרפואי האחד בכך שלא גילו כי לעמית ישנה כליה אחת בלבד והכשל השני הוא שלא אותר בבדיקות הרפואיות כי הכליה הינה אגנית וזאת חרף ארבע בדיקות אולטרסאונד שנעשו לאם. עוד מוסיף בית המשפט, כי לא מקובלת עליו טענת הצוות הרפואי כי קיימת אפשרות סבירה לאי גילוי מומים שכן, לא לגלות קיומה של כליה אחת ואת מיקומה זהו מצב החורג מגדר הסביר ומרמת המקצועיות הנדרשת מן הרופא הסביר.
יחד עם זאת, קובע בית המשפט כי אי האבחון של מצב הכליות במהלך ההיריון לא הוביל להחמרה במחלת הדם או במצבן של הכליות ולא נפגע הסיכוי שלו להחלים אך התרשלות הצוות הרפואי הוסיפה גורם סיכון נוסף של יתר לחץ דם שנגרם מעורק כלייתי מוצר וזה הגביר את הסיכון לאוטם המוחי. עוד מציין בית המשפט את הנזק הראייתי שנגרם על ידי הצוות הרפואי באי שמירת המידע והמסמכים הנחוצים להוכחת טענותיהם.
לפיכך פוסק בית המשפט כי הצוות הרפואי לא נהג באופן הנדרש והמקובל מהרופא הסביר והאבחון השגוי הוביל לשרשרת של בעיות רפואיות שיתכן וניתן היה למזער אותן בהתנהלות רפואית מקצועית ועל כן יש לפצות את התובע בסכום כספי של למעלה מ- 790,000 ₪!
ת"א 1047-02