צעיר שלקה במחלת נפש, התאבד – האם מדובר בתוצאה של רשלנות רפואית ?
רופא במקצועו צריך וחייב לצפות נזק שיכול להיגרם כתוצאה ממתן/אי מתן טיפול רפואי הולם. גם במקרים נדירים קיימת דרישת הצפיות הזו, גם במצב בו הנזק ידוע לכלל הרופאים במסגרת מדע הרפואה. הצפיות הדרושה מהרופא הינה גם במצבים בהם החולה מחליט על דעת עצמו שלא "להפוך" למטופל ומסרב לקבל טיפול רפואי מכל סוג שהוא.
הסיפור הבא ממחיש עד כמה מתן טיפול רפואי הולם וראוי אשר ניתן בזמן יכול להציל חיי אדם. השאלה העומדת על הפרק היא האם אי כפייה על טיפול רפואי עשוי לעלות כדי רשלנות רפואית בטיפול מצד הפסיכיאטר ?
מתי לפנות לעו"ד ? פורום רשלנות רפואית
המנוח אובחן בצעירותו כסובל ממחלת נפש. עקב כך אושפז מס' פעמים וקיבל טיפול תרופתי שוטף. במהלך השנים המנוח החליט, לסירוגין, להפסיק את הטיפול על דעת עצמו וחדל מלקיחת התרופות. הפסקת הטיפול התרופתי הביאה להידרדרות במצבו של המנוח. במרץ 2003 פנתה אימו של המנוח למרפאה הפסיכיאטרית אשר הרגיעה אותה ואמרה כי הביקור התקופתי קרב ובא ויתקיים בחודש אפריל. כאשר הגיע המועד המיוחל, סירב המנוח להיבדק. וגם לאחר חלוף המועד, הצוות הרפואי לא התעניין ואף לא דאג לחפש אחר המנוח. לאחר שבוע בלבד פנתה אימו של המנוח לפסיכיאטר המחוזי על מנת שיכפה בדיקה דחופה. מס' ימים חלפו וכאשר נציגי הפסיכיאטר המחוזי הגיעו לביתו של המנוח זה כבר היה מאוחר מדי, המנוח שם קץ לחייו.
כאשר נפטר המנוח, הוא עוד היה תחת טיפול תרופתי ומרפאתי כפוי, שכן הפסיכיאטר המחוזי הורה על טיפול מסוג זה. החוק קובע כי כאשר אדם לא ממלא אחר הוראות הטיפול, ניתן לאשפז אותו בהוראת הפסיכיאטר המחוזי. למעשה, סמכויות אלה מבססות את חובת הזהירות אותה חב הצוות הרפואי, המוסד הרפואי ואף הפסיכיאטר המחוזי כלפי חולים באשר הם. אך נשאלת השאלה האם המזיק הספציפי חב חובת זהירות לניזוק הספציפי ? בעגה המקצועית בתחום של רשלנות רפואית קוראים לזה "חובת זהירות קונקרטית". מבחן הצפיות הוא מבחן שאומץ בפסיקה ועוזר במתן מענה לשאלה זו. לצורך העניין, האם הפסיכיאטר המחוזי, או לחילופין, הרופא היו צריכים לצפות את קרות הנזק. במידה והתשובה היא חיובית, כמו בענייננו, על הרופא קיימת חובה לצפות את הנזק שעתיד לקרות כתוצאה ממתן/אי מתן טיפול הולם גם אם החולה הפסיק את הטיפול על דעת עצמו וגם אם הנזק הוא נדיר ביותר, אך ידוע לעולם הרפואה כנזק שעלול להתממש.
ראו גם כתבה בנושא של: רשלנות רפואית בתחום הפסיכולוגיה
במקרה כזה מקרי הרשלנות חזרו על עצמם, כאשר אימו של המנוח התריעה פעם אחר פעם בנוגע לבנה, פנתה לרופאים הפסיכיאטרים, דיווחה למרפאה ללא הועיל. רק התערבות של הפסיכיאטר המחוזי בתיווכה של האם הצליחה לגרום לרופאים להתייחס למצב הנורא אליו הגיע המנוח. התייחסות זו הגיעה מאוחר מדי כאשר המנוח לא היה בין החיים, ועל כן לא ניתן לשופט א' ברגנר, אלא לקבוע במסגרת הליכי רשלנות רפואית שהתנהלו בפניו כי היה כישלון מצד הצוות הרפואי כולו שלא שם לב כלל להידרדרות ההולכת וגוברת של המנוח, אשר לא סייע בדבר על מנת למנוע זאת. חשוב לציין כי אילו הצוות הרפואי היה מגיע אל המנוח בזמן ומתייחס להתרעות בצורה ראויה, היה אף מונע את מותו של המנוח.
מצב שכזה לא מותיר כל ספק בטיפול הרשלני של הצוות הרפואי. ללא כל ספק היה ניתן למנוע את מעשה ההתאבדות לו רק היו שמים לב לפרטים הקטנים ולהתרעות החוזרות ונשנות של בני המשפחה. לכן חשוב ביותר, נתקלתם במצב בו בן המשפחה סובל ממחלה כלשהי ואין כל מענה רפואי יש להתריע בפני כל הגורמים הרלוונטיים על מנת שטיפול ראוי יינתן בזמן. אחרת עלולות להיות תוצאות הרות גורל שאותן לא ניתן לשנות. בכל מקרה של אי מתן טיפול רפואי, גם אם מדובר בטיפול כפייתי, בחנו זכויותיכם.