כבר בסוף המאה הקודמת הפכו הניתוחים הפלסטיים לשכיחים יותר ויותר בקרב האוכלוסיה. במרבית המקרים מדובר בניתוחים אלקטיביים, היינו, ניתוחים שאינם דרושים למטופל על מנת להציל את חייו, אלא נועדו לשיפור חזותו האסטטית.
על רקע ההבדלים האמורים מבחינים בתי המשפט בין הניתוחים הפלסטיים לניתוחים כירורגיים דחופים.
כך, במסגרת האינפורמציה שנמסרת למטופל לפני ניתוח כירורגי חשוב, אשר נועד להציל את חייו, אין על הרופאים המנתחים כל חובה לפרט אודות סיבוכים נדירים שעלולים להתרחש במהלך הניתוח או לאחריו. לעומת זאת, כאשר עסקינן במסירת מידע לפני ניתוח פלסטי, בתי המשפט מכירים בחובת הרופא המטפל להבהיר למנותח מהם הסיכונים שבניתוח ולכלול בפירוט זה גם סיכונים נדירים שהסיכוי להתרחשותם הינו נמוך מאד.
אשר על כן, במידה ואישה עוברת ניתוח פלסטי בשדיה מבלי שרופאיה פרסו בפניה את האפשרות כי לאחר הניתוח עלולה להיווצר חוסר סימטריה בשדיה או עשויים להתרחש דימומים וזיהומים שונים, אף אם נדירים הם, הרי שבית המשפט יורה לאותם רופאים לפצות את המנותחת, בכפוף לכך שהיא תוכיח כי נגרמה לה פגיעה באוטונומיה על גופה, כלומר, עליה לשכנע את בית המשפט כי לו הוסברו לה כל הסיבוכים האמורים (שכולם או חלקם אכן התממשו בפועל) היא לא הייתה מסכימה לעבור את הניתוח.
עברתם ניתוח פלסטי ?
לאור ההלכה הקשוחה בכל הנוגע לתביעות רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים, כאמור לעיל, הנחילו הרופאים הפלסטיים נוהל מבורך במסגרתו הם מחתימים את המנותחים העתידיים על טופס הסכמה לניתוח, כאשר במסגרת הטופס מפורטים עיקר הסיבוכים שעלולים להופיע בעקבות הניתוח (לא למותר לציין כי החובה להחתים את המנותח על טופס הסכמה, כאמור, מעוגנת בחוק זכויות החולה). יחד עם זאת, בתי המשפט קבעו כי לא די בפירוט הסיבוכים הנדירים בטופס ההסכמה, אלא על הרופאים לוודא כי המטופלים הבינו את המידע המפורט בטופס והסכמתם לניתוח ניתנה רק לאחר שהפנימו את האינפורמציה האמורה.
פסק הדין שניתן בעניין תביעת רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים שהוגשה על ידי גברת מלחי יכול להמחיש את האופן שבו מיושמת ההלכה המפורטת לעיל על ידי בתי המשפט. באותו מקרה עברה התובעת ניתוח להגדלת חזה, אולם לאחריו היא לא הייתה מרוצה מגודל השתלים שהושתלו בשדיה ועל כן ביקשה מהרופא המנתח כי השתלים המקוריים יוחלפו בשתלי סיליקון גדולים יותר. תגובתו הראשונית של הרופא המנתח הייתה סירוב לבקשותיה של המנותחת, משום שידע כי יש בניתוח נוסף כדי ליצור "קופסית" שתוביל לחוסר סימטריה מכוער בחזה המטופלת.
הרופא המנתח חזר בו מסירובו לאחר שהתובעת שבה ודרשה כי יערוך בה את הניתוח הנוסף. למרבה הצער חששותיו של הרופא התממשו ולאחר הניתוח סבלה התובעת מא-סימטריה קשה בין שדיה. הרופא המנתח טען בכתב הגנתו כי הסביר למנותחת את הסיכונים האפשריים שעלולים להתרחש אם ישתיל בשדיה שתלים גדולים יותר. אולם, בית המשפט גילה כי במסגרת טופס ההסכמה עליו חתמה התובעת עובר לניתוח השני, לא הופיע כל פירוט על סיכון ה"קופסית" שהתממש בפועל.
לאור העובדה שסיבוך זה לא נכלל בטופס ההסכמה, בית המשפט מצא כי עסקינן במקרה של רשלנות רפואית בניתוח פלסטי וחייב את הרופא לשלם לניזוקה סך של כארבע מאות אלף שקלים (ת"א 14901/01).